(שם הכתבה בהשראת שם הספר "אושר, לא מה שחשבתי" מאת ענת קלו לברון – ממליצה בחום רב למי שטרם קרא)
בואו נשחק משחק, מה המילה הראשונה שקופצת לכם לראש כשאתם שומעים את המילה "חופש".
יפה, עכשיו עיצמו את העיניים.. (אחרי שתסיימו את הפיסקה כי אחרת לא תדעו מה ההמשך…) כעת נסו לראות מה קורה לגוף שלכם, לנוכח המחשבה על המילה הזו שקפצה כאסוציאציה לחופש? מה קורה לנשימה? יכול להיות שלקחתם נשימה עמוקה, אולי הפסקתם לנשום, יכול להיות שפתאום איבר כלשהו נרפה מהמתח שהיה צבור בו עד כה, אולי בכלל לא שמתם לב שהוא מכווץ עד עתה, יכול להיות שעלה רגש כלשהו, שמחה, עצבות, געגוע, יאוש.
בהגדרה המילונית משמעותה של המילה חופש הינה – חירות, דרור, שחרור, גאולה, חופשה, פגרה, שחרור מעבודה, נופש. אז איך ייתכן שבעבור הרבה מאיתנו האימהות, החופש נראה יותר כמו סוג של עבדות בלי קיצור על התנהגות טובה, בלי ארוחות מוכנות מוגשות על מגשים, וגם אם יש ארוחות מוכנות, הן במחיר מופקע בדרך כלל, כפול מספר הילדים, שרק יהיו לי בריאים.
בחודשים האחרונים הייתי בחופשת לידה, ולגדולה שלי בת השנתיים, הצטרפו שני בנדיטים קטנים שמלמדים אותה מחדש את המושג "ביחד" "בעדינות" "לא להרביץ". אבל אומרים, "ילדים קטנים צרות קטנות, ילדים גדולים צרות גדולות" אז קודם כל אני מזמינה את מי שהמציא את המשפט הזה, אליי לסופשבוע. הכל כלול… באמת. אחר כך שידבר איתי על גודלן של צרות. אבל מה שכן, במהלך התקופה הזו ולפניה, פגשתי הרבה מאוד נשים ואימהות לילדים גדולים יותר, וגם שם, בלי עין הרע לא חסר. יחד לומדים מחדש את המושג "משעמם לי" "חם לי" "הרביץ לי" "לקח לי" ועוד ועוד.
אז הנה בא החופש. ומה אנחנו עושות? הפקות! קייטנות, טיולים, נסיעות, בילויים. רק לא להיות בבית. רק שלא יהיה להם לרגע אחד – משעמם. רגע, מה כל כך רע ב "משעמם"? יבשות שלמות בנו יצירות אומנות אדירות מתוך שיעמום. אנשים כתבו ספרים מתוך שיעמום. את מיטב הקלאסיקות יצרו מתוך שיעמום. אז למה לנו (או לילדינו..) כל כך קשה עם שעמום?
מה עולה במוחנו כשאנו שומעים את המושג הזה "שיעמום" מהילדים שלנו (יהיו בכל גיל שיהיו)? ממתי זמן ריק הפך למשהו שכדאי להמנע ממנו ועדיף לדחוס אותו במלא מלא מלא – עשייה. האם בכל פעם שאני שומעת את המושג "שעמום" זה בהכרח אומר, שעליי לחבוש על עצמי, בעל כורחי, את הכובע של ליצן החצר ולהפיג את השיעמום הנורא?
לחלקנו אולי, כבר עלו רצף מחשבות המאששות את הטענה, ששעמום זה משהו שכדאי להמנע ממנו: "שעמום גורם לאלימות", "שעמום גורם לאכילת יתר", "שעמום זה בזבוז זמן", "שעמום גורר אחריו כעס, תסכול, מריבות"… למה צריך את כל הדבר הזה, עדיף להמנע מראש ולעשות הפקות.
השאלה היא מה קורה בזמן ה"הפקות" האלו, שאנחנו מוציאים עליהם כל כך הרבה כסף? האם בכך נטרלנו מראש ומבעוד מועד, כל אפשרות להיווצרות של שעמום, כעס, תסכול, מריבות ועוד?! מה קורה לנו כאשר תוך כדי הטיול, ההצגה או הלונפארק – עולים הרגשות הללו שוב? מה אז? גם הוצאנו (המון) כסף וגם צפו ועלו להן, כל אותם רגשות, שאנו מנסים כל הזמן כל כך להמנע מהן.
השאלה שמעניין לשאול, היא מה המטרה שלנו: האם להעביר את החופשה ו"שיגמר כבר…" ?, או אולי לנצל את ההזדמנות הזו, לזמן איכות נדיר ומשותף עם הילדים והמשפחה שלנו. הזמן הזה, שככל הנראה לא יחזור על עצמו, בדיוק כפי שהוא נוכח כרגע הזה.
למה אנחנו (או ילדינו…) צריכים כל כך הרבה כדי להתרגש? למה אנו זקוקים להפקות או לשינוי התפאורה, כדי פשוט להיות ביחד?! האם לא די בפעילות בייתית פשוטה ומקרבת כדי ליהנות יחד?! לסדר אלבום תמונות ישן ביחד ולשים כתוביות מהטיול האחרון, לאסוף בגדים או משחקים לתרומה ולהביא אותם ליעדם, לבשל ארוחה רק ממה שיש בבית, עם תפריט של מסעדה לפני שאבא בא, לכתוב מילים חדשות ללחן של שיר ידוע – אודות המשפחה, להכין ארטיקים ביתיים מפירות ועוד ועוד.
להיות בנוכחות מלאה עם הילדים שלי, ולהנות מרגעי הקסם הקטנים והנדירים איתם, יכול להיות בלונפארקים או בפסטיבלים, אבל יכול גם לא. הקסם הזה קורה גם כשאנחנו יושבים יחד איתם במרפסת ומפריחים בועות סבון בגיגית של הכביסה. החוויה של ה"יחד" אינה תלויה בהכרח בנסיבות החיצוניות, או בתפאורה, החוויה טמונה בהוויה. במי אני כשאני איתם. עד כמה אני באמת יושבת שם, בלי לנסות "לתקתק" שום דבר. עד כמה גופי וגם מחשבותיי, נוכחים איתם ברגע הזה.
אז, אולי לרגע, אוכל גם אני להיטען, אז, אולי לרגע, אוכל גם אני לנוח, אז, אולי לרגע, אוכל גם אני אפילו ליהנות בחופש הגדול. אם רק אסכים לרגע להשתעמם. אם אנסה לרגעים, לא להיבהל מהמושג הזה, אלא פשוט להיות איתו , לא לעשות כלום ולראות מה עולה?! אותי אישית, אף פעם לא אימנו ב"פשוט להיות" בלי לעשות כלום, אבל אולי זו בלבד, יכולה להיות מתנה שאעביר אני לילדיי הלאה.
זמן האיכות מהסוג הזה ביחד, יכול אולי למלא את ההגדרה הראשונית, לחופש שחיפשנו מההתחלה:
חירות – לבחור בכל יום ובכל רגע, מה נכון לי לעשות עכשיו
דרור – מלוחות זמנים צפופים ותזכורות בקלנדר
שחרור – מקונספטים של חשיבה על מה זה "כייף" "מעניין" "מיוחד" "שווה" ולהסכים רק להיות
חופשה – מהמרדף אחר הרצון להיות "אם השנה" ומפיקת העל של המשפחה.
והכי חשוב:
שחרור מעבודה – אצל מרק צוקרברג שממתין במרתפי הפייסבוק לתמונות סלפי מה'סחנה'
ואז אולי ה"חופש הגדול" הזה, שכולנו כל כך רוצים להיות כבר אחריו, יכול אפילו להיות מקום נעים להיות בו.
——————————————————————-
אשמח מאוד לשמוע ממכם על חוויות מהחופש או תובנות שאולי עלו מתוך הקריאה.
מוזמנים לשתף, לשאול ולהתלבט יחד אותי במייל / טלפון / פייסבוק / בגינה הציבורית
שיהיה חופש נעים לכולנו.
אפרת דורון
מאמנת אישית הווייתית ומנחת סדנאות "אמהות זוכרות לנשום"
אתר: www.efrat-doron.com
מייל: efef_s@yahoo.com
טלפון: 052-3343004
פייסבוק: אפרת דורון מאמנת אישית הווייתית / Efrat Soffer Doron
