במהלך יום העבודה התקבלה שיחת טלפון ומהעבר השני קול של בחור כבן 40 שהציג עצמו כאיש קבע הנעדר מהבית לעיתים קרובות. עוד הוסיף שקיבל המלצה על שירות המשרד וכי יש לו חשד שאשתו בוגדת בו והוא מבקש שניפגש. לקראת סיום השיחה אמר ששמו אריק.
מהסיפור של אריק ניתן היה להבין שהחשדות די מבוססים. הוא נעדר לא מעט מהבית, היא צעירה ממנו במספר שנים. כשהוא חוזר הביתה התנהגותה מעט מוזרה ומרחיקה אותו ממנה בתירוצים של עייפות וכו'.
כשנפגשנו הופתעתי לגלות שהבחור הינו אדם דתי עם זקן ופאות. לא התאפקתי ואמרתי לאריק שאני מופתע מהמראה שכן הוא לא נשמע בטלפון כאדם דתי. הוא הוסיף ואמר: "חכה עד שתשמע שאת אשתי אפשר להגדיר כחרדית…"
במהלך הפגישה הכרתי אדם שנותן מעצמו למדינה לילות כימים, אדם משכמו ומעלה שתיאר חיים מבוססים ומתקדמים: תפקיד בכיר בשירות הצבא, שכר יפה, בית פרטי חדש, זוגיות שהייתה טובה עד לפני כשנה.
הופתעתי שבחור שדעותיו כל כך ברורות המתין שנה שלמה מבלי לפנות לגורם מקצועי בבעייתו הזוגית. אנחנו יודעים שלא תמיד קל להסתכל לאמת בעיניים ויש המון חששות לפני פנייה לחוקר פרטי. אחרי שקיבלתי תמונה של אשתו וכן פרטים לתחילת המעקב, קבענו שהפעילות תתחיל למחרת בשעות הצהריים כשהוא חוזר לבסיס.
למחרת, בשעת צהרים מעט לפני שיצא הלקוח, התמקם צוות מחוץ לביתם של אריק ומי שהייתה באותה עת רעייתו. הצוות דיווח שיצא איש לבוש מדים מהבית ומבחינתנו עכשיו התחילה העבודה.
אחרי זמן לא ארוך יוצאת האישה מביתה לבושה שמלה ארוכה, כיסוי ראש, חולצה ארוכה. נראית אישה חסודה… בצמוד אליה היו שני ילדים. בתחילה נראה היה לנו שלשווא התמקמנו. אבל איך אומרים: "אל יתייאש אדם גם אם חרב צמודה לצווארו…" היא נכנסה למכוניתה והחלה לנסוע.
במהלך הנסיעה נראה היה שהיא משוחחת בטלפון והתרשמנו שהיא כאילו בודקת אם יש אחריה מעקב…
היא יצאה והחלה לנסוע לכיוון חולון. בבדיקה קצרה התברר שהוריה מתגוררים בחולון, ואכן באחד מרחובות מרכז העיר עצרה הנבדקת את רכבה הורידה את הילדים נעלה את הרכב ונכנסה לבית נעוריה.
עוד לפני שהבנו מה קורה חזרה לרכב ומצאנו עצמנו במהלך בספק מעקב ספק מרדף. האישה החסודה החלה בנסיעה שלא הייתה מביישת אף נהג מרוצים. ביציאה מהעיר לכיוון כביש איילון צפון היא אף חצתה את הצומת באור שהיה כמעט אדום. בשלב מסוים אחד העוקבים הצליח להתגבר על המכשול אך כבר לא היה קשר עין עם הנבדקת. אגב סיפרתי ששמה אורה?
טוב. לפעמים באמת צריך שהגורל יאיר עלינו. אחד העוקבים שתפקידו היה לסרוק את הציר הראשי איתר אותה ממשיכה צפונה לכיוון גלילות.
התארגנו מחדש, והמשכנו במעקב. הגענו לסינמה סיטי בגלילות ושם החנתה את רכבה בחניון ונכנסה לקניון. לאחר שהתיישבה בבית הקפה והחלה ללגום מהקפה ולאכול את הטוסט שהזמינה התקרב גבר כבן 40 מזוקן מעט. לא נראה שיש כיפה על ראשו, תוך כדי שהוא מתקרב נראה שאורה מתייחסת לבואו ושיש קשר בין השניים.
המצלמה החלה לעבוד במרץ ואכן הבחור ניגש ומתיישב מול אורה. המלצרית ניגשת הוא מזמין בקבוק סודה, אורה מחייכת אליו ונראה שבין השניים מתפתחת שיחה. לאחר חצי שעה הם קמים ומתחילים לצעוד לעבר החניון. החלטנו מי לוקח אותו ומי ממשיך איתה כדי שנוכל לראות עם איזה רכב הוא מגיע, מה מספר הרישוי ולקבל קצת פרטים על הבחור. להפתעתנו שניהם צעדו לעבר רכבו מסוג מיצובישי לנסר צבע זהב. הוא התיישב ליד ההגה היא נכנסה וישבה לידו והחלו בנסיעה צפונה על כביש החוף.
במחלף נתניה האטנו ואז נכנסנו לעיר בכיוון כללי לבית העלמין. השניים נראו נכנסים לבית העלמין כאשר בכניסה הבחנו שהם מעט צמודים, אני מזכיר לכם שמדובר באישה חרדית ששומרת מרחק נגיעה, שומרת אישור התבודדות עם גבר אחר שאינו בעלה. הקירבה הזו הדליקה אצלנו המון נורות אדומות אבל אחרי הכל אנחנו בבית עלמין. קצת כבוד…
אחרי ביקור קצר בבית "החיים", יצאו השניים לרכב הם ניגשו יחד לכיוון הצד של הנוסעת. המצלמה כמובן שעבדה ללא הפסקה במקרים כאלו אתה אף פעם לא יודע מתי תבוא התמונה ב"הא" הידיעה.
הבחור פתח את הדלת והניח את ידו על מותנה של אורה והיא נכנסה לרכב. הבנו שיש פה כבר משהו מעניין. הם החלו בנסיעה חזרה לכיוון גלילות הגיעו סמוך לרכבה ואז לפני שיצאה מהרכב הבחנו שפניהם מתקרבות אחת לשנייה וכן יש נשיקה!!!
הם יצאו מהרכב ניגשו לתא המטען של רכבה היא הציגה בפניו מספר דברים השניים צחקו ארוכות ונפרדו שוב בנשיקה הפעם מחוץ לרכב. מבחינתנו לא היה צורך ביותר מכך. היא נסעה לבית הוריה והוא המשיך לביתו בהרצליה. מבדיקה קצרה איתרנו את שמו ומפה לשאר הפרטים הדרך הייתה קצרה. ברכב היו 2 כיסאות בטיחות לילדים והתברר שהבחור פרוד מאשתו ולהם שני ילדים שמגיעים אליו במהלך השבוע על פי הסדרי ראייה.
דיווחתי על הפעילות המוצלחת לאריק שאמר שנמשיך למחרת כי בטוח שהם יפגשו שוב. נתחיל מהבוקר כי היא איננה עובדת למחרת וההורים שלה אמורים להוציא את הילדים ממסגרות החינוך כך שהיא פנויה במהלך כל היום.
בסוף השיחה אמר אריק בקול חצי מגמגם: "אתה בטוח שהם התנשקו?" עניתי שהסרט לא משקר. שאלתי מדוע ההססנות והוא לא ענה חוץ מ"נמשיך מחר". אמרתי לו שיהיה חזק ולא יעשה שום צעד ללא שיחה איתי קודם והוא אמר שהכל בסדר וזה ברור ושנדבר אחרי התפילות מחר.
למחרת בבוקר בשעה 07:00 התמקמנו מחוץ לביתם של אריק ואורה. לאחר זמן קצר יצאה לבושה היטב עם שני הילדים והכניסה אותם למסגרות החינוך. לאחר מכן התחלנו בנסיעה בכיוון איילון צפון. הבנו שאנחנו בכיוון שנראה חיובי כיום. בגלילות המשכנו ישר לכיוון נתניה. התחלנו להיזהר שמא המאהב מבצע בדיקה האם מישהו עוקב אחרי אורה.
התחלנו במשנה זהירות וניסיונות לאתר אותו. הפעם חלפנו גם את נתניה וחדרה ובמחלף קיסריה נכנסנו לעבר הנמל. אורה החנתה את רכבה בחניון הכורכר. אנחנו שמרנו מרחק רב ומשנה זהירות כי לא ראינו את המאהב ברקע.
לא חלף זמן רב ולחניון נכנס רכב המיצובישי. הוא החנה את הרכב לא רחוק מרכבה של אורה והפעם השניים מגיעים אחד לשני די מהר וכזוג צעיר יש חיבוק ונשיקה ארוכה של געגוע. השניים נכנסים לעתיקות של קיסריה ומתחילים בטיול רומנטי בחוף ובין ההריסות. אכלנו ארוחת צהריים מוקדמת באחת המסעדות הכשרות (את זה לפחות המשכנו לשמור). אחרי הארוחה ירדנו לעבר החוף הדרומי של העתיקות רצועת חוף יפה. השניים החלו ללכת על החול ללא נעליים (מראה רומנטי שהוסיף תיבול לסרט שלנו) ובשלב מסוים השניים החלו נשכבים על החול הוא מעליה ומתחילים כבני 16 להתעלס. לאחר שבדקתי שאיכות הסרט טובה וברורה התקשרתי לאריק וסיפרתי לו את אשר אני רואה ומתעד.
אריק אמר לי 'לא יכול להיות'. אמרתי לו שהפעם הוא חייב להסביר לי הרי זה קורה מולי ממש. ואז הוא אמר "היא במחזור, היא שומרת נידה, איך יכול להיות שהיא נוגעת בו". אז הבנתי כמה תמימות יש לפעמים באנשים הטובים האלו ששומרים עלינו ועושים עבודה של לילות כימים.
טוב לא ארחיב הרבה אבל הסצנות שצולמו לא היו מביישות שום סרט הוליוודי. בשעת ערב די מאוחרת השניים יצאו לעבר רכבם ונפרדו לשלום וכך גם אנחנו. ערכתי את הדוח לאריק והוא הגיע אלי לפגישה. הצגתי בפניו את הסרט ואת הדוח. הוא תפס את הראש ואמר "אני לא מאמין היא בנידה…" הוא שכח שהיא בוגדת בו בכלל. אחרי שנתתי לו חיבוק ושיחת חיזוק ועידוד נפרדנו.
אחרי כמה חודשים קיבלתי ממנו טלפון. 'אחי זהו התגרשנו רשמית, תודה על הכל'.
אחרי כשנה קיבלתי ממנו עוד שיחת טלפון שאלתי לשלומו והוא ענה שדווקא מצוין. התקדם בעבודה הכיר אישה ושהוא מזמין אותי לחתונה שלו. הוא הוסיף "אצלנו הדתיים אומרים לא טוב היות האדם לבדו" אני מתחתן ומקים בע"ה בית נאמן בישראל. נורא התרגשתי בשבילו כייף לראות אדם שמשקם את חייו במהירות כזו. זה ממש לא ברור מאליו לתת אמון בבן זוג שני אחרי שאתה נפגע כל כך.
בחתונה החזרתי לו חלק קטן מהשיק שהוא נתן לי, כמתנה לחיים חדשים.