לכל הורה יש את החשש הגדול , שכשהילד שלו יגיע לגיל ההתבגרות וכחלק מהתנסויות הגיל, הוא יתחיל לעשן. ההורים מודעים היטב לכך, ש"החברָה" של המתבגרים מהווה נפח משמעותי בחייהם ובהחלטותייהם, והיא המשפיעה המרכזית בהחלטה של לקחת את הסיגריה הראשונה. יחד עם זאת , מחקרים רבים מראים, שהשפעת ההורים הינה קריטית בהחלטותיהם של המתבגרים. זאת אומרת שגם אם הם יחליטו להתנסות בעישון, דעת ההורים תהיה בעלת משקל רב, אם הם ימשיכו לעשן או ישאירו זאת בגדר חווה קצרה של גיל ההתבגרות. לשם כך הכנתי בעבורכם כמה עצות שמושיות, שיעזרו לכם לשרוד את העישון בגיל ההתבגרות בשלום.
למתבגרים יש סיבות ותירוצים לרוב מדוע ניסו לעשן או מדוע הם מעשנים, כמו: מה אתם עושים עניין, עישנתי רק פעם אחת, אני מעשן רק במסיבות, אני מעשן קופסה בשבוע, כולם מעשנים, אני יכול להפסיק מתי שבה לי, אני בכלל לא מעשן אולי פה ושם וכו'. המתבגרים אינם מבינים עד הסוף, שסיגריות ממכרות. הן הופכות להיות חלק נכבד מהשגרה ואז מאוד קשה לשנות את ההרגל ואת הדפוס. בסופו של דבר הגוף מתרגל לניקוטין וכמו כל התמכרות יש צורך בגמילה לא קלה.
יחד עם זאת, הסברים ארוכים על פגיעת העישון בבריאות אינה מעניינית כלל את בני הנוער. הם מרגישים, שהעולם שייך להם ושהם בני אלמוות. אל תבלבלו להם את המוח על סרטן, על ריאות שחורות, על בתי חולים, על השתלות, על שיניים צהובות ועל קמטים, הם צעירים ויפים ואלו שייכים רק לזקנים, להם זה לא יקרה.
כדי שתהיו משמעותיים בעבור המתבגרים שלכם, הקפידו לא להיות "החברים שלהם", ואל תראו בעישון כדבר חולף או כשיגעון של הגיל. הילדים מצפים מכם להיות המבוגרים שאחראים עליהם, ושמלמדים אותם מה מותר ומה אסור. הורים שמקלים ראש בעניין מעבירים מסר שגוי שמותר לעשן. אסור להורים להתבלבל ולחשוב, שהמתבגרים כבר "ילדים גדולים". ההתערבות שלכם רבה וחשובה.
סרבו בכל תוקף לממן בעבורם את הסיגריות. סיגריות עולות הרבה מאוד כסף. קחו מחשבון ועשו איתם חשבון פשוט של עלויות. חפיסה אחת בשבוע יכולה לממן להם דבר מה שהם רוצים בטווח של החצי שנה או שנה. מחירה של חבילה נתפסת בעינייהם "ככסף קטן", אך בחישוב שנתי הם מקבלים תמונה ברורה של כמות הכסף שהם מבזבזים על דבר מה ללא שום ערך מוסף. בנוסף, קבעו איתם תקציב או דמי כיס ללא חישוב של הסיגריות. הם חייבים ללמוד לבחור, למשל: בין סיגריות ובין הליכה לסרט. הם צריכים להבין שבחיים אין תקציב בלתי מוגבל ולא ניתן לעשות גם וגם. במקרה שבו המתבגרים עובדים, קבעו עימם תקציב המתבסס על ההכנסה שלהם מעבודתם.
איסרו עליהם ועל חברייהם לעשן בבייתכם, וזה כולל גינה, מרפסת, חדר וכו'. הורים שמאפשרים למתבגרים לעשן בבית, נותנים לכך אישור חד משמעי, גם אם אמרתם שאתם לא שבעי רצון מכך. איסור העישון בבית יגרום לכך, שלמתבגר לא יהיו את התנאים האידיאלים לעשן, ולשם כך הוא יצטרך לצאת החוצה. כמו כן, בצעד זה אתם מחזקים את דעתכם ואת הגבול בעניין העישון.
הורים מעשנים אינם מהווים סיבה לכך, שילדייהם יעשנו גם. תנו לילדים להתגלח על הזקן שלכם, והסבירו להם מדוע לא כדאי להם לעשן. אין לומר "אני מעשן אז מה אני רוצה מהילד". אל תשכחו שאתם אנשים מבוגרים והם עדיין ילדים, בני נוער. אל תתנו לרגשות האשמה שלכם בנושא העישון להיות הגורם, שמאשר את העישון של ילדייכם. עמדו על דעתכם ואל תתנו את "ברכתכם".
אל תהססו לדבר על כך שוב, ושוב, ושוב, או בקיצור "תחפרו" להם בלי סוף. בגיל זה התוצאות אינן באות לעיתים לידי ביטוי באופן מידי אך אם תקפידו על הגבול – אנחנו לא מסכימים שתעשנו ! תוכלו לראות אותם בעתיד. בנוסף על כך, הקפידו לעודד אותם בדגש על המאמץ ועל הדרך שהם עושים בניסיון להפסיק או להימנע מעישון. הביעו רגש בעידוד וחזקו אותם במילים כמו: אני גאה בך, אני רואה שלא קל לך, אתה עושה מאמץ וזה מרגש אותי וכו'. עוד דבר חשוב, אל תציעו פרס או שוחד בעבור הימנעות או גמילה מעישון אלו פוגעים בחינוך הילדים להיות שבעי רצון מעמידה במטרות שהציבו לעצמם.
עזרו לילדייכם להמנע מעישון, והבטיחו להם עתיד טוב יותר.