אחרי שחלף לו חג פורים, חשבתי לכתוב על המסכות שאנחנו בוחרים באופן מודע לעטות על עצמנו בפורים ועל אלו שאנחנו עוטים על עצמנו ,לא תמיד במודע, מידי יום בתפקידנו השונים ואיך הם משפיעות עלינו.
אבל, החיים מובילים אותנו , ואצלנו בבית דיון סוער. לאחר הכנות והתרגשות , הילד החליט שהוא לא רוצה להתחפש השנה.
איך אנחנו בתור הורים מתמודדים עם ילד צעיר שמחליט לוותר על ה"כיף" הזה שנקרא פורים ?
"קרנבל פורים" , לכאורה חג שמח ומבדח. הרי מילדות מלמדים אותנו : " משנכנס אדר מרבין בשמחה " ואצלנו בבית משברונצ'יק: הילד (בן 11) פתאום לא רוצה להשתתף בחגיגה.
שבוע שלם של חגיגות, יום חיות,יום כובעים, יום פיג'מות והרעיון ברור. ובעוד כל הילדים (זה רק נראה כך זה לא באמת כולם ) חובשים כובעים,מתאפרים הולכים עם פיג'מה וכו' , הילד שלי , משוש חיי, מקפיד על הכנת מערכת מדוגמת בהקפדה יתרה ועל חולצת בי"ס. אבל למה אתה לא נהנה מהתרת החוקים ? תלך איך שבא לך ,תהנה.
והוא בשלו.
אנחנו בתור הורים, קצת קשה לנו לפעמים לקבל. ואולי לפעמים אנחנו רואים את הילד הקטן שבנו, שזוכר כמה מגוחך הוא הרגיש שהלך עם התחפושת ברחוב, איך פחד שהוא היחיד שיבוא מחופש וכמה רצה לעשות משהו מופרע ולא העז. ואנחנו מנסים לדחוק בו , לשכנע ואפילו לשחד – רק שיהנה.
כי איזה מן הורים אנחנו אם הילד שלנו מסוגר /חסר בטחון/ פחדן או לא יודע להנות ?
בתור הורה, קשה לנתק את הרגש מן התגובה ומן המעשה.
בעצם הנושא שעולה כאן לפרק הוא נושא הבחירות של הילדים שלנו.
אילו דברים אנחנו מאפשרים להם לבחור ואילו לא נתונים למשא ומתן ?
הרי ברור לכולנו שלא ניתן לילד לבחור לא לאכול או לא להתרחץ אבל אולי נאפשר להם לבחור מה לאכול ומתי להתרחץ.
כאשר מדובר על דברים קצת יותר פתוחים לדוגמא : ילד שבוחר לא להשתתף בימי הולדת של חברים , ילדה שבוחרת לא לברך לשלום את הסבים ,או ילד שבוחר לא להשתתף ב"קרנבל פורים".
בגילאים יותר גדולים יכולות לעלות סוגיות נוספות של זהות מינית, אופי נהיגה, בחירה לא ללכת לביה"ס או אפילו שימוש באלכוהול ובסמים.
מה אפשר לעשות ?
להתעמק יחד עם הילד בתוך הסיטואציה, לנתק אותה מן הרגשות הציפיות והמוסכמות (שלנו ושל הסביבה ) ולנסות להבין את הבחירה בהתנהגות הספציפית.
ע"י שאלות מנחות יחד עם הילד/ה נחקור ונבין :
- האם הבחירה נעשית מתוך פחד – מסמכות או מסנקציה שתופעל אם לא נבצע את הבחירה ?
- האם הבחירה נעשית מתוך הרגל – הפעולה "האוטומטית" שלנו , המוסכמות שאנחנו רגילים אליהם ?
- האם הבחירה נעשית מתוך חשש – מה יגידו / איך אני אראה בעינהם ?
- האם הבחירה נעשית מתוך חוסר בטחון – אין לי אומץ ללכת ככה ?
ביצוע בחירה מושכלת תכלול את השלבים הבאים:
- הגדרה של הסוגיה העומדת על הפרק בצורה הכי ספציפית שניתן.
- סקירה של מגוון אפשרויות הפעולה הקיימות – גם אם לכאורה נראות תלושות מן המציאות.
- הבנה של ההשלכות של כל בחירה על האדם הבוחר.
- בחינת תוצאות אפשריות לפעולת הנבחרת.
רק לאחר שהבנו את המניעים לבחירה ובצענו את השלבים נוכל לבצע בחירה שתהיה בחירה מושכלת הלוקחת בחשבון את המניעים, ההשלכות והתוצאות האפשריות.
במקרה שלי, הבנתי ששינוי "סדרי העולם" עבור הילד שלי (ללכת איך שבא לביה"ס,להתאפר וכו' ) מערער לו את היסודות. ולכן הוא מקפיד לשמור, דווקא בימים אלו,באדיקות על הסדר והחוקים. מה גם ש"חפרתי" כדי לוודא שלא מדובר בפחד או חוסר בטחון ושהוא מבין את ההשלכות (יהיה חריג ביום פורים ). אז אחרי שהבנו יחד, אני לא לקחתי את הבחירה שלו ברמה אישית ולא גרמתי לו להרגיש רע עם עצמו על הבחירה החריגה יחסית.
חשוב להבין, שבחירה קטנה או גדולה היא פעולה שצריך ללמוד לעשות אותה כדי להגיע לבחירה מושכלת.
כי אין נכון או לא נכון – לפחות לא בעיניו של המאמן. אחד מעמודי היסוד של האימון היא שלא יכולה להיות שיפוטיות כלפי החלטה של המתאמן. כל החלטה היא טובה כל עוד נעשתה בצורה מושכלת.
להורה לפעמים יש דעה מאוד נחרצת לגבי מה נכון לילד/ה לבחור, אבל לא תמיד זה מתיישב עם הבחירה העצמאית שאותה אנחנו מנסים להנחיל לילדים שלנו.
כאן מדובר על בחירה די פעוטה: להתחפש או לא להתחפש. אבל הנוסחה היא דומה לגבי רוב הבחירות בחיים. ועבודה עם מאמן אישי עוזרת לפתח גמישות מחשבתית ולקבל פרספקטיבה רחבה יותר על האפשרויות העומדות בפנינו, גם במצבים שבהם נראה שיש רק כיוון אחד.
ולגבי המסכות , מבטיחה לכתוב עליהם גם בהמשך, כיוון שגם אם לא רואים אותן הן שם גם בשאר ימות השנה.
קצת על עצמי :
קוראים לי אתי מרציאנו סלמה, ואני אוטוטו בת 42. נשואה + 3 ילדים מקסימים (6,9,11)
העיסוק העיקרי שלי כל חיי הבוגרים היה בתחום המחשוב וזאת הפרנסה העיקרית שלי.
תמיד חלמתי לעבוד עם אנשים, וחיפשתי דרכים לשלב אותם בתוך התחום המקצועי שלי.
בסביבות גיל 37 חיפשתי קצת לגוון, אז לא החלפתי בעל, אבל גיליתי עולם שלם שנקרא אימון אישי.
למדתי במשך שנה הסמכת מאמנים אישיים והתאהבתי בתחום, גיליתי את הכשרון הטבוע בי להבין אנשים ולאהוד את פועלם. מאז הוסמכתי גם בהנחיית קבוצות אימון והדובדבן שבקצפת מבחינתי הגיע בשנה האחרונה והוא אימון ילדים ונוער עם התמקדות בהפרעות קשב וריכוז.
מאז אני מאמנת בעיקר חברים וחברים של חברים. וכיום מקצה את הזמן הראוי בכדי שאוכל לפגוש ולעזור לכמה שיותר נפשות.
אתילה כל כך נכון וממש הזדהתי והיה ממש רלוונטי עבורי במיוחד בפורים הזה עם בני. השכלתי ומאחלת לך בהצלחה
יקירה, איזה יופי, כל כך חשוב ונשכח. תודה , זה היה מקסים!