קייטנה? השאלה למי?

טור אישי מאת אורית הילל.

מוזר. מי שמכיר אותי יודע שמאז ומתמיד "חלמתי" לעבוד בעבודה עם תרומה לזולת. עבודה סוציאלית, רוקחות, סיעוד (אחות), הוראה. החיים הובילו אותי לתחום אחר ולצערי הרב לא הצלחתי להשפיע במישור הרחב. פתאום מוצאת עצמי באמצע תקופה מטלטלת. מקבלת הכתרות כגון: "ראש המאבק", מובילת המחאה", צ'ה גווארה ועוד. מאבק/מחאה חשובים מאוד! מיני דפני ליף…

מוזר. מאז ומתמיד האמנתי שהמדינה והרשות המקומית תעזור לתושביה במה שרק נדרש. זה היה ברור לי מגיל קטן. ככה חונכתי וזה חלחל בדמי.

המדינה אכזבה אותי (לא רק באופן אישי) מס' פעמים. הרשות המקומית בעיר בה גדלתי, הרצליה- הוכיחה עצמה לטובה פעם אחר פעם.  האמנתי שהפיקוח שם רחב יותר וכך גם האכפתיות. נהניתי. הייתי מלאת גאווה. תחושת שייכות. "הרצליינית".

לפני כ-7 שנים עברנו לשכונה המופלאה בתושביה- שכונת קריית השרון. לא אכביר במילים על מנת לא לסטות מהנושא, אך התאכזבתי מהרשות המקומית. בלעתי את הגלולה המרה והמשכתי בחיי. טרם יכולה להתגאות בסטאטוס "נתנייתית".

והיום, עת מתקרב אלינו החופש הגדול, עם 3 ילדים קטנים, והשחיקה הכלכלית שלא מרפה, לראשונה בחיי עשיתי מעשה. ספונטני. אמוציונאלי. לאחר קריאת פוסט ועוד פוסט, הן של חברים פרטיים והן בפורום של השכונה, על המחיר הגבוה של קייטנות המתנ"ס הבנתי כי איני היחידה שחשה כך. תשלום של קרוב ל-8,500 ₪ לאחר הנחות ל-3 ילדים לכחודש וחצי. שואלת באחת התגובות האם לא מדובר במחיר הנקבע ברמה הארצית? מסתבר שתמימה אני. מבקשת תגובות מהנהלת המתנ"ס וגורנישט. מתחילה לעשות "סקר שוק" ומגלה מחירים נמוכים לגמרי בערים מקבילות. מבינה שהנהלת המתנ"ס המקומית, עפ"י שיקוליה בלבד קובעת את המחירים. שוב מבקשת תגובות, הפעם לאור נתונים המוצגים. וכלום. דממת אלחוט. מרגישה את דמי מבעבע. עורי בוער. ב-04 במאי, בהבזק של רגע, מביטה בלוח השנה שעל שולחני, מחשבת שבועיים קדימה ומבטיחה כי תתקיים הפגנה. כדור שלג ענק נוצר ופונים אלי מכל כיוון. מצטרפים למאבק הצודק עוד ועוד תושבים. מגלה בפורום אחר, לא נתיינתי, את תושבת השכונה, לילה הרמן (אשר לא הכירה את המאבק שלנו), מבצעת סקר מקביל. בשיחה איתה מסתבר כי העבירה לראש העיר בקשה להפחתת המחירים בצירוף אותם נתונים. טרם קיבלה כל תגובה. עוברים כמה ימים, חילופי האשמות בין תושבים להנהלת המתנ"ס, מרגישה עצמי מתחננת לתגובה אישית, טלפונית וקיום פגישה וזוכה להתעלמות מוחלטת. מרגישה שניתן לי המנדט להתחיל לפעול בשם התושבים. מקבלת פניות בהודעות פרטיות להודיע רשמית על מועד ההפגנה. מפרסמת. יוצרת "אירוע" בפייסבוק. זוכה לחיזוקים חיוביים. קריאה לתושבי השכונה להפיץ את הבשורה ברחבי העיר.

עוד באותו היום, ה-06 במאי, מבקשים ממני לעלות לשידור ב"רדיו 90" לשוחח על כך. התרגשתי מאוד, קצת התבלבלתי אך שמחה שהעליתי נתונים נכונים. מיד אחריי, עלה לשידור חבר המועצה, מר עופר אורנשטיין אשר לא הסכים עם דבריי. כמו כן ציין שכך לא מנהלים מאבק ויש לשוחח ולהיפגש קודם. הוצגו גם תגובות לאקוניות מטעם העירייה והמתנ"ס. לא ניתנה לי ההזדמנות לענות לו לפחות על כך שמס' פעמים ביקשתי להיפגש. לאחר השידור החזיר לי הודעה שיצור איתי קשר טלפוני.

שוחחנו ארוכות באותו היום. אדם חביב בהחלט. אדם יחיד מטעם העיריה או המתנ"ס שאכן הבטיח לבדוק את הנושא. לצערי הרב לא תואמה פגישה עקב אי הבנות.

מצאתי עצמי בסחרחרה, לצד הודעות תומכות ותודות על היוזמה, קיבלתי גם האשמות כי אני "בובה על חוט" של אחרים ותגובות מכאן ומכאן. "תעשי כך", "לא, תעשי כך!" ו"למה כך?" ו"מדוע ואיך?". אינני פוליטיקאית. לא מעוניינת להיות. לא מושפעת מאף אחד ולא חוששת לעמוד על דעתי. גם לא מול וועד השכונה כשצריך. יעיד יו"ר הוועד אשר מולו נלחמתי והתווכחתי הן באופן אישי והן על גבי הפורום בנושא "הקמת קמפוס חרדי". חילוקי דעות זו לשון המעטה. עד כדי ציטוטים שלי בטורה של סיוון רהב מאיר. כשנושא חשוב לי, באמת, ואני מאמינה בצדקתו, אני נלחמת. לפעמים נפגעים אנשים בדרך. גם אני. עם עצמי אני יכולה להתמודד, עם פגיעה באחרים, קצת יותר קשה לי. תמיד יהיו אי הסכמות עם פעילות הוועד (כל אחד ודעותיו הוא), אך הוועד בעל השפעה במקומות הנכונים מעצם תפקידם. לי הם עזרו באופן אישי, על חשבון זמנם האישי, כאשר מקבלי השכר בעירייה כשלו. על זה שוכחים להודות להם לפעמים. כנ"ל מר עופר אורנשטיין- בעל השפעה במקומות הנכונים מכורח מעמדו, עזר לתושבים רבים בזמן שמקבלי השכר לא עשו זאת. גם לאחר ויכוחים איתו- שלח לי הודעה עם תזכורת להעביר לו פרטים על החזר ישן שמגיע לי ולא טופל. יודע להפריד.

אני חייבת להסביר את העיקשות והדבקות במטרה. מתנ"ס הוא מלכ"ר. פועל בין היתר, למען רווחת תושביו. מכספי משלם המיסים, עזרה מהמדינה/רשות מקומית ותשלומי הלקוחות. מצפה אני מגוף כזה שיהיה הוגן כלכלית. שווה לכל נפש. באם נשווה לגופים אחרים, ממשלתיים או בפיקוח הציפיה היא זהה. לדוג'- שירותי בריאות. באם נזדקק לניתוח חלילה, במסגרת הציבורית, עם כל הצער שבדבר, ייתכן ויתואם תור כמה חודשים קדימה. אנו גם לא נזכה לדעת מי בדיוק ינתח ומה התהליך. מניחים שיהיה טוב, כי הוא בפיקוח ובסופו של דבר מוצלח. אולי נצטרך לשלם גם השתתפות עצמית כלשהי. מרגיז, הניתוח נכפה עלינו, אנו משלמים מס בריאות, אבל זה המצב, הרע במיעוטו. באם נפנה למנתח בפרטי, בבית חולים פרטי- נזכה לבחור את המנתח, את התאריך, את בית החולים. תנאי האשפוז יהיו טובים ונוחים יותר. הכל יוקרתי יותר. גם במצב זה סביר להניח שהניתוח יהיה מוצלח אך נשלם יותר.

כך גם בקייטנות (ובצהרונים שאין מניעה אלא לקשר ביניהם)- באם ארצה קייטנה פרטית- אפנה אליה, הפעילויות יהיו רחבות יותר, צוות רחב, צעיר ועם יותר הכשרות, אוכל טוב יותר ויקר יותר. בקייטנות המתנ"ס- המיקום הוא על פי מה שקיים, מניחה כי הצוות עבר הכשרות מתאימות, הפעילויות יהיו טובות והאוכל גם. ההנחה היא שגם כאן, צריכה להיות השתתפות עצמית. מרגיז כי החופש נכפה עלינו ההורים, אנו משלמים מס הכנסה, ארנונה אבל מילא, הרע במיעוטו. מדוע אם כך, עלינו לשלם את אותו המחיר ואף יותר מקייטנות פרטיות? יש לציין שעל הקייטנות שנבדקו מפוקחות ומבוטחות בכל דרך אפשרית. תוסיפו לזה מע"מ, מס הכנסה, שכירות, ארנונה, אבטחה (המתנ"ס קיבל פטור מאבטחה, דבר חמור בפני עצמו).

תגובות שקיבלנו מבעלי תפקידים במתנ"ס כגון מדוע אנו לא מוחים על המחירים ברשתות פארם או חנויות נוחות? (שמותיהם הוצגו בתגובה), הפתיעו אותי. תגובות עם פרטים מסולפים, תגובות לא רלוונטיות כאילו הייתה הסכמה של צוות ההנהלה למחירון. תגובות שאנו אמורים לסבסד את השכונות החלשות. תגובות שהתקציב הוא שנתי ולכן התמחור של הקייטנות אמור להתפרס על כל השירותים במהלך השנה (שגם הם זהים למפעילים פרטיים ואף יותר). תגובות לבקשה שלנו להציג דוחות כספיים נענו בתגובות שאנו לא יודעים לקרוא אותם ועוד- לא ראויות להתייחסות.

לצורך הבהרה- אני משוכנעת שיש צורך בגוף קהילתי כגון המתנ"ס לטובת הקהילה, אך אם אינו רלוונטי יותר ואינו מסוגל לספק מחירים התואמים את המציאות הכלכלית- יש לשקול בשנית הפעלתו. יש עיריות, כגון הרצליה, אשר זמן רב פועלת עם מפעיל "יול"א" ואולי יש לשקול זאת. חוזר מנכ"ל מחייב להפעיל כל צהרון או קייטנה לאחר מכרז- מה שלא קורה בנתניה. באם המתנ"ס לא מסוגל להפחית מחירים- יש חובה להוציא מכרז. לטובת בתי האב. לפחות בשכונת קריית השרון.

לבסוף ב-10/05 נפגשתי עם עופר. פוליטיקה זה לא בשבילי. גיליתי דברים שאיני רוצה לעלות על הכתב כדי לא לפגוע באף אחד.

הגעתי ממקום נקי וגיליתי הרבה לכלוך.

חרף העליהום והעומס הרב שיש עליו, וועד שכונת קריית השרון היקר נענה לבקשתי והסכים לקחת את המושכות מיידי. אין לי מילים להודות לו על התמיכה והעזרה.

אני כאן להמשך המאבק, אך לא כמובילה. שמחה כי יצרתי את המפלצת וכי התעוררה לחיים. עכשיו תור כולנו, ולא רק של הוועד להבין שנוצרה כאן עוולה גדולה אותה יש לתקן.

יש לציין כי בדף המאבק מובאות דוגמאות לתקדימים בערים אחרות אשר היו קשובים לתושבים כגון אשקלון ובת ים. נעשתה פניה נוספת מטעם הוועד לראש העיר. זוהי ההזדמנות שלה לפריצת דרך.

כולי תקווה שיגיע השינוי המיוחל.

תודה רבה לכל השותפים לי ומובילים איתי.

אורית הילל

הירשמו להפגנה נגד מחירי הקייטנות שתערך במתנס קריית השרון ב 18/5 בשעה 17:00

https://www.facebook.com/events/1450548571904683/

נשמח אם תגיבו עם הפייסבוק שלכם

תגובות