הסתגלות אחרי השבוע הראשון: זיהוי קשיים ומתן מענה מאת אדוה רדא

לְהִתְבּוֹנֵן ♡ לְהַקְשִׁיב ♡ לִפְעֹל
   צעדים קטנים להישגים גדולים

מלווה התפתחותית ומומחית S.M.L לגיל הרך.
מפענחת ציורים, מדריכת הורים וצוותים חינוכיים.
מייסדת ומנהלת מרכז התפתחותי – "הַבַּיִת שֶׁלָּנוּ".
כתבה ספר הדרכה להורים "לְהִתְבּוֹנֵן, לְהַקְשִׁיב, לִפְעֹל".
כנסו לאתר https://habait-shellanu.com/

הסתגלות אחרי השבוע הראשון: זיהוי קשיים ומתן מענה.הנה קולות הבכי של הימים הראשונים נרגעים, הצוות מתחיל להיות נינוח יותר. אספת ההורים כבר מאחורינו, ואווירת החגים לפנינו. ובין לבין… מבצבצת השגרה.
לעיתים, דווקא לאחר ש"כבו אורות ההתרגשות", עלולים לבצבץ קולות אחרים – קולות שעל פני השטח אומרים משהו אחד, ומתחת לפני השטח אומרים משהו אחר.

לאחר השבוע הראשון בגן, כשההתלהבות הראשונית מתחילה לדעוך והילדים נכנסים לשגרה, מתחילים להופיע סימנים ראשונים של קשיים שאולי לא היו ניכרים בהתחלה. אלה יכולים להיות קשיים התנהגותיים, רגשיים או פיזיים שדורשים תשומת לב מיוחדת מצד ההורים, הצוות החינוכי והילדים עצמם. זהו הזמן שבו חשוב להתמקד בזיהוי הקשיים ולספק מענה מתאים לכל צלע במשולש – הילדים, ההורים והצוות.
*הטקסט מופנה לשני המינים במידה שווה.

זיהוי קשיים והתייחסות לילדים

קשיים אצל ילדים מתבטאים במספר מישורים – התנהגות רגשית-חברתית, והתנהגות פיזית. לדוגמה, בתחום ההתנהגות הרגשית-חברתית, ניתן להבחין בבכי רב, חוסר רצון להשתתף במשחקים, או אפילו תוקפנות כלפי אחרים. בתחום הפיזי, קשיים יכולים להתבטא בחוסר יכולת להירדם בגן, יקיצה מוקדמת, חוסר תיאבון, או הימנעות מתזונה, תוך העדפת מתוק כדי להחזיר אנרגיה זמינה. לעיתים, ילדים יתקשו לשחרר ולעשות את צרכיהם בגן, דבר שיכול להעיד על תחושת חוסר ביטחון בסביבה.

מה לעשות? לפניכם שלושה מפתחות להתמודדות עם קשיים: התמדה, הכלה וגמישות.

• מפתח ההתמדה: חשוב להמשיך ולהתמיד בשגרת הגן. שגרה יוצרת תחושת ביטחון ויציבות, ומספקת קרקע יציבה עבור ילדים שנמצאים בתוך רגשות סוערים של אי ודאות.
• מפתח ההכלה: כל ילד וילדה לומדים ומסתגלים בקצב שלהם, ולכן יש להכיל את הקשיים ולאפשר מרחב רגשי שבו ניתן לפרוק את התחושות.
• מפתח הגמישות: נסו לשחק את הקושי עם הילדים. ילדים הם יצירתיים וגמישים במחשבה, והדמיון שלהם עדיין אינסופי. תוכלו ליצור סיפורי קסם על חיות שהם אוהבים, כמו למשל: "פעם פגשתי פילפילון סגול, והיה לו ממש קשה להיפרד מאמא פילה. אתם יודעים מה הוא עשה?…."

קשיים והתייחסות להורים

בשלב הזה, אחרי שהילדים מתחילים להתרגל ולהתגבר על קשיי הפרידה, לעיתים דווקא ההורים מתחילים לחוש את השפעת השינוי והרגשות מעורבים. מצד אחד, ישנה תחושת הקלה ושמחה שהילד נכנס למסגרת אחרי קיץ ארוך וחם. החזרה לשגרה מאפשרת להורים להתפנות לעיסוקיהם, בידיעה שהילד נמצא במקום בטוח. אבל לצד השמחה, מתעוררים גם חששות עמוקים.

הורים רבים חווים תחושה של אי-ודאות כאשר הילד עובר לאחריותו של מישהו אחר. החששות מהלא נודע מתחילים לצוף: מה יקרה אם הגננת לא תבין את הצרכים של הילד שלי? אם לא תצליח לתת לו את מה שהוא צריך בדיוק ברגע שהוא זקוק לכך? ואם הוא יהיה עייף מדי, או רעב מדי? האם הוא יוכל להסתדר לבד או שהוא יחווה תחושת בדידות?

מעבר לכך, מתעוררת תחושה פנימית שהילד תלוי בך, ההורה, בתור הקרקע היציבה והבטוחה שלו. ברגע שהילד נכנס לגן, החששות עולים "האם הוא ירגיש שנטשתי אותו? האם הוא יחוש שחסרה לו הדמות התומכת והמרגיעה שהייתה לצידו כל הזמן?" יחד עם המחשבות המטרידות הללו, עולה גם תחושת אשמה פנימית "האם אני, כהורה, עשיתי את הדבר הנכון? האם בכך שאני מאפשר לילד להיכנס למסגרת, אני בעצם מפקיר/ה אותו?" תחושת אשמה זו יכולה להיות מכבידה מאוד.

איך הקושי הרגשי מתבטא אצל ההורים?

פתאום מתחילות להגיע הודעות עם תלונות קטנות לגננת בדרך כלל נשלח לווצאפ הפרטי, כמו "הילד חזר עם שריטה בברך, אז תשימו לב אליו" או "הילדה חזרה עם בגד מלוכלך, אז תשימו לב אליה". מתחת לפני השטח, בעצם ההורים מביעים רגשות אחרים, כמו תחושת פרידה או עצב שהם חווים בעצמם.

צוות מסור, זכרו אף כי לעיתים הקושי של ההורים מתבטא בתלונות קטנות או דאגנות יתר, אך בעצם הוא נובע מעומק הדאגה והאהבה ההורית.

מה לעשות? גן ילדים נועד לילדים, אך לדעתי האישית, הוא גם מקום שיכול לאפשר להורים התפתחות, צמיחה ולמידה. כאשר הילדים עוברים שלב התפתחותי, גם ההורות עוברת שלבי גדילה. לכן, כדאי לראות את הגן כמרחב למידה משותף להורים, לצוות ולילדים.

• הכלה: יש להכיל את התלונות מצד ההורים ולהבין שזו קריאה פנימית לרגשות של בלבול, עצב ושמחה שמהולים זה בזה. יש לתת לכך מקום, בדיוק כפי שהבנו את הילדים שבכו בפרידה.
• שיתוף מידע: במהלך התקופה הקרובה, חשוב להעביר להורים כמה שיותר פרטים על הנעשה בגן, ועדיף לעשות זאת בתקשורת אישית. תמונה של הילד במהלך משחק חופשי או ארוחה יכולה להפחית את החשש ולהגביר את תחושת הביטחון של ההורה. ככל שההורה ידע יותר על מה שקורה עם הילד במהלך היום, כך יפחתו חששותיו, והוא יתרגל לפרידה.

קשיים והתייחסות לצוות החינוכי

הצוות החינוכי בגן, ובעיקר הגננת או מנהלת הגן, נמצאות שעות רבות עם הילדים, במיוחד עם אלו שעדיין מתקשים להסתגל. הן נדרשות לספק מענה איכותי, רגיש ומקצועי לכל ילד, תוך כדי תיווך, חיבוק, וניגוב דמעות. לאחר 8-9 שעות של עבודה מאומצת, כשהן תומכות בילדים ומעניקות להם חום וביטחון, הן צריכות להמשיך ולחייך גם להורים המפוחדים שלעיתים מביעים את החששות שלהם בצורה של תלונות.

כאן המקום להורים להראות גם תמיכה והבנה כלפי הצוות החינוכי. כשאתם פוגשים את הגננת או המטפלת בסוף היום, נסו להסתכל לה בעיניים ולשאול: "איך היה לך היום? איך את מרגישה?" – מילה טובה יכולה לעשות הבדל גדול. לפעמים, כל מה שצריך זו הכרה במאמץ ובמסירות שלהן: "תודה על שהיית פה היום לילד/ה שלי." תמיכה כזו לא רק מחזקת את הצוות, אלא גם יוצרת אווירה חיובית ושיתוף פעולה בין כל המעורבים בתהליך ההסתגלות.

לסיכום אדגיש, הסתגלות היא תהליך הדורש זמן, סבלנות ושיתוף פעולה מצד כל הצלעות במשולש: הילדים, ההורים והצוות. כשכולם פועלים יחד, התהליך הופך לחוויה מעצימה ומצמיחה לכולם. שנה פורייה ורגועה לכולנו, שנה של למידה והתפתחות.

אדוה רדא
מלווה התפתחותית, מומחית S.M.L
052-22-33-873

הגיבו גם בפייסבוק 

נשמח אם תגיבו עם הפייסבוק שלכם

תגובות